בכל רגע נתון אנחנו מחליטים החלטות. רוב ההחלטות שלנו מגיעות מהאזור הלא מודע שלנו. אחרי שכבר הוחלטה ההחלטה באזור הלא מודע של הנפש שלנו, רק אז אנחנו נותנים לה צידוק אנליטי. זה לא שאנחנו מנסים לרמות מישהו, זה אנחנו שמרומים על ידי עצמנו.
הבסיס עליו יושבות ההחלטות שלנו הוא סך ההבנות וההפנמות שלנו – וכאן הבעיה!
למה בעיה? כי אם אנחנו לא מודעים לתהליכים הפנימיים שלנו, לצורה שבה אנו חושבים, או איך אנחנו מאמצים לעצמנו הבנה של משהו על עצמנו, אין לנו יכולת להחליט החלטות על בסיס נכון ויציב, ולכן כל החלטה שנחליט תהיה בהכרח לא נכונה. המודעות לעצמנו ולתהליכים שמעורבים בקבלת החלטה הם כלי חיוני לקבלת החלטה נכונה עבורנו, והצרה שבדרך כלל זה לא באמת קיים.
אם נניח שהתקבע אצלנו אופי תגובה מסוים לאירוע שקורה, הוא כמובן לא מודע אלא תגובה אוטומטית של הלא מודע. כל פעם מחדש נגיב באותה צורה גם כשזה כבר לא תורם לנו כלום ואפילו מזיק לנו. למשל, אם החלטנו (בחלק הלא מודע שלנו) על קלילות, תמיד נהיה קלילים ולא מחויבים. אם יש לנו חשש לא מודע מכישלון או אולי מהצלחה, אם אסור לנו לזעזע שום דבר פן יקרה "אסון", אז אולי החלטנו בלי שאנחנו מודעים לזה, שתמיד נהיה קלילים ולא מחוייבים וככה לא יקרה לנו שום דבר רע.
לדוגמא: אם אני מנסה "להראות" לאבי שהוא צודק במה שהוא חושב עלי, או "להראות" לאימי שכל מה שהיא אמרה הוא נכון ( ואין אפשרות אחרת, אבא ואימא תמיד צודקים), כל אלו – אם הם לא מודעים, יגרמו לנו להחליט החלטות ( וזה במצב שבו כבר אין לנו בעיה לקחת החלטה, אנחנו רוצים להחליט ומרגישים נחושים) שהבסיס שלהן לא יציב או לא נכון, אלו יהיו החלטות שמזיקות לנו, מעכבות אותנו, או במקרה קל סתם לא תורמות לנו כלום.
כשאנחנו לא מודעים למה שמתחולל בתוכנו פנימה, ונותנים לחלק הלא מודע "להחליט עבורנו", האמונות הבסיסיות שלנו על עצמנו, וההחלטות שלנו, אלו שאנחנו בטוחים לחלוטין שהן נכונות, הן אלו שמקלקלות לנו, ולא נותנות לנו להתקדם, ואנחנו עומדים אובדי עצות אל מול החיים המוזרים שלנו שבהם לא חשוב מה אנחנו עושים – ידנו תמיד על התחתונה.
נכנסתי פעם לבניין שהיתה לו דלת סגורה עם קפיץ כזה שמחזיר וסוגר את הדלת ועם אינטרקום, אחרי שנכנסתי יצאה ממנו בחורה צעירה וראיתי שאחרי שהיא פתחה את הדלת היא התאמצה להשאיר אותה פתוחה לרווחה שתישאר פתוחה, אז שאלתי אותה למה היא משאירה את הדלת פתוחה והיא ענתה לי "מאיפה לי" והלכה.
זאת אגב היתה תשובה אמיתית למצב בו הלא מודע מכוון את האירוע, היה לה צורך לא מודע להשאיר את הדלת פתוחה והמוח החושב שלה לא היה שותף לתהליך, והיא גם לא נתנה לזה להפריע לה.
ועכשיו תרגיל: נסו לכתוב בכל יום יומן יומי קצר של החלטות שלקחתם באותו היום ולמה לקחתם את אותה ההחלטה ואז כיתבו אם ההחלטה שלקחתם היא נכונה ומועילה או שיש משהו שהייתם מעדיפים לשנות.
רק לכתוב על זה, לא צריך לעשות כלום, רק להיות מודעים יותר למה שקורה לכם ביום יום.
בהצלחה
